מדוע אלוהים מרשה כל זאת?

אהבתו של אלוהים

בהכירי את היצירה "באור האמת", הזדעזעתי מאוד כאשר נציג ידוע מאוד של קהילה דתית גדולה באוסטריה, שנשאל על ידי עיתונאי - מה יש לו לומר על אסונות הרעב, על מעשי הטבח ועל סבלם של הפליטים, ענה כך: "כאן אני מפקפק לפעמים בצדק של אלוהים."

ובכן, כאשר אפילו אלה שצריכים להעניק לנו בהירות ותקווה סובלים בגלל ספקות שמציקים להם, כאשר גם הם עומדים אובדי עצות בפני אירועי הימים האלה, הרי שבאמת משהו השתבש. לכן, או שניתנה לנו תמונה שגויה של אלוהים, שצדק ואהבה זרים לו; או שהבנתנו את המושגים האלה אינה נכונה.

ואכן התפיסה שלנו את המושגים האלה היא השגויה, משום שמה יודעים אנו על צדק, מה יודעים אנחנו על אהבה? האם לא צריכים מושגים אלה להתעלות מעבר לכל ספק, אם אנחנו רוצים להשתמש בהם כקנה מידה?

צדק בעינינו הוא כשהטוב זוכה לגמול והרע נענש. אבל אנחנו מבקשים שהקשר הזה שבין סיבה ומסובב יהיה ברור לנו. במקום בו חסר קשר זה, האירוע נראה כבלתי־צודק.

ומה באשר לתפיסה שלנו את האהבה? אהבה - בתנאי שהיא נקייה מאנוכיות - משמעותה עבורנו לעשות טוב לאחר. אבל גם כאן עולה השאלה, מהו באמת הטוב? בנושא זה חלוקות מאוד הדעות.

שני משפטים מתוך היצירה, שהוזכרה למעלה, מציגים את המושגים האלה באור חדש:

"אהבתו של אלוהים טומנת בחובה רק מה שמועיל לרוחו של האדם, אבל לא מה שמשמח אותו ונראה לו מהנה בחיים הארציים. אהבה זו מרחיקה לכת אל מעבר לכך, משום שהיא מושלת בקיום כולו." (הרצאה, "מה מרחיק היום כל כך הרבה אנשים מהאור?")

שימו לב: ראשית מדובר כאן על רוח האדם. אבל מה ידוע לנו, בכלל, על הרוח? מה ידוע על מה שמועיל לרוח זו ועל שלמות הקיום שלנו? האם הדברים ברורים לכם? אם אתם עונים בשלילה ובחוסר ביטחון על שאלה זו, הרי שכאן נמצא השורש לחוסר ההבנה שלנו ולתפיסה המוטעית שלנו את אלוהים.

עבור רבים הרוח היא עדיין משהו מאוד מעורפל; יש שמבלבלים בינה לבין היכולת האינטלקטואלית שלנו, יש שאפילו מפקפקים בקיומה. אולם דווקא הרוח היא ה"אני" האמתי של כל אדם, הדבר היחיד שחי בתוכנו, והגוף הארצי הוא רק מעטה לרוח זו. מעטה זה מותאם לטבע של עולם זה, והוא מאפשר לרוח לחיות ולפעול כאן. למעשה, כל מה שמתרחש בחיים שלנו כאן משפיע על רוח זו, זורם ממנה ומתייחס אליה.